למה הכאב לא עובר, גם אחרי שכבר ניסית לטפל בו?
בטבע אנחנו רגילים לחשוב שלכל תוצאה יש סיבה. כשמדובר בכאב, הסיבה לא תמיד נמצאת דווקא במקום שבו אנחנו מרגישים אותו.
כאבים ומצבים גופניים יכולים להיות מושפעים ממגוון רחב של גורמים. מהאופן שבו אנחנו ישנים, אוכלים ונעים, מהעבודה שלנו ומהעומסים שאנחנו מפעילים על הגוף, וגם מהמתח ומהחוויות הרגשיות שאנחנו עוברים לאורך החיים.
לכן כשמגיע אליי אדם עם כאב גב, צוואר, ברך או כתף, אני לא מסתכל רק על המקום שכואב.
אני מנסה להבין מה הוביל את הגוף למצב שבו הוא נמצא היום.
הגוף זוכר ומסתגל
לאורך החיים אנחנו נתקלים בסיטואציות שמשאירות בנו חותם.
לפעמים זו פציעה. לפעמים תקופה ארוכה של עומס או סטרס. לפעמים שינוי משמעותי בחיים, ולפעמים חוויה טראומטית.
גם כאשר האירוע עצמו כבר מאחורינו, הגוף לא תמיד חוזר מיד לאותה נקודה שבה היה קודם.
אפשר לדבר על חוויה ולעבד אותה מבחינה רגשית, וזה יכול להיות משמעותי מאוד. אבל כמטפל במגע, מעניין אותי לשאול גם מה קרה בגוף בזמן הזה.
האם הנשימה השתנתה?האם אזור מסוים נשאר מוחזק?האם התנועה השתנתה?האם הגוף למד להגן על אזור מסוים?
ברפואה הסינית אנחנו מסתכלים על הדברים גם דרך תנועה וזרימה של אנרגיה בגוף. כאשר משהו משתנה לאורך זמן, הגוף אינו פשוט מפסיק לתפקד. להפך. הגוף יודע להסתגל ולמצוא דרכים אחרות להמשיך לתפקד.
וזה אחד הדברים החשובים בעיניי להבנת כאב מתמשך.
הגוף יודע לפצות
נניח שאדם סובל מכאב בברך.
בלי לחשוב על כך הוא מתחיל להעביר מעט יותר משקל לרגל השנייה. האגן מגיב לשינוי, הגב מסתגל, השרירים עובדים אחרת ולאט לאט נוצרת דרך חדשה לנוע.
הכאב המקורי אולי נמצא בברך, אבל אחרי חודשים או שנים כבר יכול להיות מעורב דפוס שלם של תנועה ופיצוי.
הגוף עשה בדיוק את מה שהוא יודע לעשות: הוא מצא דרך להמשיך.
הבעיה היא שעם הזמן גם הפיצוי עצמו יכול להפוך להרגל.
לכן המקום שבו מורגש הכאב אינו תמיד המקום היחיד שמעניין אותי בטיפול.
לפעמים כדי להבין כתף צריך להסתכל גם על בית החזה והצוואר. כדי להבין גב תחתון צריך להתייחס גם לאגן ולרגליים. ולעיתים דווקא אזור שאינו כואב מספר לנו משהו חשוב על הדרך שבה הגוף מתארגן סביב הכאב.
ככל שהגוף נמצא בדפוס זמן רב יותר, השינוי עשוי לקחת זמן
אם הגוף הסתגל במשך חודשים או שנים למצב מסוים, לא תמיד נכון לצפות שטיפול אחד יחזיר הכול מיד לאחור.
לפעמים כבר בטיפול הראשון מורגש שינוי משמעותי. הכאב יורד, התנועה משתפרת או שהגוף מרגיש פתאום קל ומשוחרר יותר.
אבל מבחינתי, השאלה המעניינת באמת מתחילה דווקא אחרי שהטיפול נגמר.
איך הגוף מרגיש בערב?
מה קורה למחרת?
האם הכאב חזר באותה עוצמה?
האם הוא השתנה?
האם התנועה נעשתה קלה יותר?
האם הופיעה תחושה באזור אחר שלא הורגש קודם?
כל אלה הם מידע.
אז למה טיפול אחד לפעמים לא מספיק?
טיפול אחד הוא מפגש עם הגוף בנקודת זמן מסוימת.
כאשר אנחנו עובדים ברצף, כל טיפול אינו חייב להתחיל מחדש. הוא ממשיך את מה שהגוף הראה לנו במפגש הקודם.
אני יכול לראות מה השתנה, מה נשאר, כיצד הגוף הגיב לטיפול הקודם ואיפה עדיין קיימת החזקה או מגבלה.
מבחינתי, חלק חשוב מהטיפול קורה בכלל בין המפגשים.
הגוף חוזר לעבודה, לנהיגה, לשינה, לילדים, לאימונים ולכל אותם דברים שהוא עושה בכל יום. עכשיו אנחנו יכולים לראות האם השינוי שנוצר בטיפול מצליח להשתלב גם בחיים עצמם.
ואז אנחנו נפגשים שוב.
מטפלים, מקשיבים לתגובה, מתאימים את העבודה וממשיכים משם.
כך נוצר תהליך.
אבל כבר ניסיתי הכול
אני פוגש לא מעט אנשים שכבר עברו דרך ארוכה לפני שהם מגיעים אליי.
פיזיותרפיה, עיסוי, דיקור, שיאצו, תרופות, אימונים, מדרסים ולעיתים גם בדיקות וטיפולים נוספים.
לפעמים משהו עזר לתקופה והכאב חזר. לפעמים הייתה הקלה חלקית. ולפעמים האדם מגיע עם התחושה ששום דבר כבר לא באמת יעזור.
מבחינתי, העובדה שטיפול מסוים לא עזר בעבר לא בהכרח אומרת שאין עוד מה לבדוק.
גם שני טיפולי שיאצו אינם בהכרח אותו טיפול.
הטכניקה חשובה, אבל חשובים גם האבחון, איכות המגע, הקצב, האזורים שבהם בוחרים לעבוד והיכולת להקשיב לתגובה של הגוף ולא רק לכאב שעליו האדם הצביע בתחילת הטיפול.
לפעמים, אחרי שכבר ניסינו הרבה דברים, כדאי פשוט לשנות את השאלה.
במקום לשאול רק:
איך אני מעלים את הכאב?
אפשר להתחיל לשאול:
למה הגוף ממשיך לחזור לאותו דפוס?
הכאב הוא לא תמיד האויב
כאב הוא תחושה אמיתית ולעיתים קשה מאוד, אבל הוא גם אחד האמצעים של הגוף לסמן לנו שמשהו דורש תשומת לב.
זה לא אומר שכל כאב נובע מרגש, מתזונה או מחסימה אנרגטית. לכאב יכולות להיות סיבות רבות, ובכאב חדש, חריג או מתמשך חשוב לבצע גם בירור רפואי כשנדרש.
אבל אפשר במקביל להרחיב את המבט.
איך האדם ישן?איך הוא נושם?כמה הוא נע במהלך היום?מה קורה לגוף בתקופות של מתח?אילו אזורים עובדים קשה מאוד ואילו כמעט אינם משתתפים בתנועה?
וברפואה הסינית נוסיף לכך גם התבוננות ביחסים שבין אזורים שונים בגוף ובזרימה לאורך המרידיאנים.
המטרה היא לא לחפש בכוח סיבה אחת לכל כאב, אלא לנסות להבין את התמונה השלמה של האדם שנמצא מולי.
סדרת טיפולים היא לא רק עוד מאותו טיפול
זו גם הסיבה שאני מעדיף לחשוב על תהליך טיפולי, ולא רק על מספר טיפולים.
אני לא חושב שכל אדם צריך מראש עשרה טיפולים.
יש אנשים שמגיבים מהר מאוד ויש אנשים שהגוף שלהם זקוק ליותר זמן.
סדרת טיפולים אינה הבטחה שאחרי מספר מסוים של מפגשים הבעיה תיעלם. היא מאפשרת לנו לעשות משהו אחר: לעקוב אחר השינוי ולא רק לחפש הקלה רגעית.
מטפלים.
נותנים לגוף זמן להגיב.
נפגשים שוב ובודקים מה קרה.
אם יש שינוי, אנחנו מנסים להבין כיצד להמשיך אותו. אם אין שינוי, גם זה מידע חשוב. לפעמים צריך לשנות את צורת העבודה, ולפעמים צריך להבין שאולי נכון לבדוק כיוון אחר.
להחזיר לגוף אפשרות אחרת
כשגוף חי במשך תקופה ארוכה עם כאב, מתח או מגבלה, הוא לומד להסתדר איתם.
מבחינתי, הטיפול אינו ניסיון להילחם בגוף או להכריח אותו להשתנות.
להפך.
דרך המגע, הלחיצות, המתיחות, ההנעות וההקשבה לתגובה של הגוף, אני מנסה לתת לו אפשרות אחרת.
אפשרות להרפות במקום שבו הוא רגיל להחזיק.
לנוע במקום שבו הוא התרגל להימנע מתנועה.
ולאט לאט, במקום להמשיך לפצות, למצוא שוב דרך טבעית ונוחה יותר להתארגן.
המטרה שלי אינה לגרום לאדם להיות תלוי בטיפול.
המטרה היא שהגוף יצטרך אותי פחות.
וכשהכאב שהיה חוזר שוב ושוב מתחיל להשתנות, כשהתנועה נעשית חופשית יותר וכשהגוף כבר לא צריך להשקיע כל כך הרבה מאמץ בפיצוי שם מבחינתי מתחיל השינוי האמיתי.
אם אתם מתמודדים עם כאב שכבר ניסיתם לטפל בו והוא ממשיך לחזור, אפשר לפנות אליי לשיחה קצרה ולבדוק יחד האם טיפול שיאצו והתהליך שאני מציע יכולים להתאים לכם.
אמיר פרקש | שיאצו ורפואה סינית בהרצליה פיתוח
תגובות